תזכורת חשובה לגבי הפינה המיוחדת הזו בבלוג שלי – מטופלות מספרות
כאשר כתבנו סיגל ואני את הפינה הראשונה של מטופלות מספרות והיא כתבה על המסע שלה, שתינו לא תיארנו לעצמנו, כמה נשים יפנו אלינו בבקשה לאוזן קשבת ועזרה בעקבות קריאת הפוסט. מטרת הפינה נותרה בעינה: מקום בעולם הגדול של האינטרנט שבו אפשר לקרוא סיפור אמיתי, כנה ומעורר תקווה. היום תתארח בפינה מטופלת אהובה, המבקשת להשאר אנונימית, נקרא לה א'. היא תשתף אותנו במסע שלה עם צניחת איברי אגן.
תוכלי לספר לנו את הסיפור שלך?
אני אישה פעילה בת 71. אחרי שהרמתי משהו כבד שמתי לב לבליטה בין הרגליים – דבר שגרם לי לדאגה ובהלה. הפעולה הראשונה שעשיתי הייתה להתקשר לאחות של קופת החולים, והיא הרגיעה אותי שזה לא מצב מסכן חיים, כך שיכולתי לישון באותו לילה. מנוחה עוזרת!
בבוקר קבעתי תור דחוף לגינקולוג. כך התחיל מסלול ההיכרות שלי עם צניחת רצפת האגן.
להפתעתי, לקופת החולים שלי יש מומחיות בתחום רצפת האגן. מי ידע? מעולם לא שמעתי על "צניחת רצפת האגן" לפני כן. שמעתי על תרגילי קיגל, אבל גם שמעתי שכבר לא ממליצים עליהם (מה שלא תמיד נכון, אגב). התור הראשון שיכלו להציע לי היה בעוד מספר חודשים – ואני הרגשתי שאני צריכה מענה מיידי.
בתי מצאה באינטרנט רשימה של מומחיות לרצפת האגן, והראשונה שדיברתי איתה הייתה יעל. היא מצאה מקום ביומן וראתה אותי תוך מספר ימים. היא התייחסה אליי בכבוד, ונתנה לי את השיעורים הראשונים בנושא צניחת רצפת האגן. מסתבר שיש הרבה מאוד פעילות ברצפת האגן של אישה – לא סתם זה נקרא "הליבה".
ידעתי שאני לא מעוניינת בניתוח – תמיד יש את האופציה הזו. בעבר כבר הצלחתי לרפא ולחזק קרעים בשתי הכתפיים שלי בעזרת תרגול עקבי – כך שידעתי מהי העוצמה של התנועה ושל הגוף לרפא את עצמו.
פניתי לאינטרנט ומצאתי תוכנית אימונים וקורס אונליין בנושא צניחת רצפת האגן, והתחלתי להשקיע שעתיים ביום בללמוד מה קורה שם למטה, איך לנשום נכון ואיך להפעיל את רצפת האגן בצורה הנכונה דרך האתר –vaginacoach.com . אין לי מספיק מילים טובות לומר על המייסדת, קים וופני. היא יצרה תוכנית מקיפה שמסבירה מה קורה בגוף, מלווה את המשתמשת בכל שלב, מאמתת את התחושות שעולות עם צניחה, ומעודדת ומעצימה נשים בכל דרך בה הן בוחרות להתמודד עם רצפת האגן שלהן. גם היא עצמה מתמודדת עם צניחה.
בעקבות התוכנית שלה הרגשתי חזקה יותר – פיזית ונפשית. השינוי העיקרי היה בלמידת ושינוי הנשימה בזמן אימון. שליטה בזה היא המפתח לליבה בריאה.
כיום אני כבר לא מקדישה שעתיים ביום לאימון. אחרי שישה חודשים עברתי לתוכנית תחזוקה. הפעילות הגופנית הפכה לחלק מהחיים – כמו לצחצח שיניים, להשתמש בחוט דנטלי, או לאכול. זו תחזוקת הגוף שלי כדי שאוכל לחיות חיים פעילים, תוך הקשבה לגוף והתאמה של האימונים בהתאם להרגשה, במקום להתעלם ממנה.
תמיד הייתי פעילה גופנית. המפתח מבחינתי היה באמת להקשיב לגוף: אם הרגשתי שהגיע הזמן לנוח, נחתי. בנוסף אני מקפידה לשתות הרבה. אם אני שותה הרבה, אני מתרוקנת לקקי בלי צורך לדחוף על האסלה וזה שומר על כל האיברים במקום.
צניחת אגן נמדדת לפי סולם POP-Q מ־1 עד 4, כאשר 1 היא קלה ו־4 חמורה מאוד. בספרות הרפואית כתוב שנשים עם בליטה חיצונית בדרך כלל לא מצליחות לתקן את המצב ללא ניתוח – זה לרוב דרגה 3. אבל בעזרת תרגול עקבי, אובחנתי כיום בדרגה 1. חזרתי לעצמי – גם באנרגיה – עם ידע והבנה חדשים, ועם שינויים באורח החיים. השינוי הכי משמעותי הוא ההקשבה לתחושות הגוף, והתאמת הפעילות בהתאם.
יעל ליוותה אותי לאורך כל הדרך, ראתה את השינוי הפיזי, עודדה אותי להמשיך, ותמיד הייתה זמינה לשאלות.
מה חשוב לך לומר לאשה שמזהה את עצמה בסיפור שלך? שחווה גם היא סימפטומים של צניחת איברי אגן?
אני רוצה לומר לה, שלא תבהל!
אני יודעת איך היא מרגישה, שהתחושה מוזרה ומציקה, אבל זה לא מסכן חיים ויש אלטרנטיבות לניתוח. אני די בטוחה שמה שהרגשתי היתה הצניחה של השלפוחית. אני מאמינה שתרגילים עזרו לזה. אני יודעת שלא שתיתי מספיק לפני.
לא ידעתי על כל הדברים שקורים בתוך האגן, על הפיזיולוגיה. לא ידעתי שהתרוקנות לצואה כל כך חשובה לכל מה שקורה ברצפת האגן וב"ליבה" של הגוף. הכל מחובר להכל. לא ידעתי שעומס על חלק אחד באגן משפיע על חלקים אחרים. לראות את מודל האגן בקליניקה עזר לי להבין את כל זה.
תודה, על המילים שלך, א'.
קצת על צניחת איברי אגן
בתוך קערת העצמות שהיא האגן, מסודרים שלושה איברים, שלפוחית השתן, הרחם ולבסוף צמוד לעצם הזנב, הרקטום. יש כל מיני סוגים של צניחות: שלפוחית השתן יכולה לאבד מהגובה שלה וכתוצאה להשען וליפול לכיוון הקיר הקדמי של הנרתיק. הרחם יכול לרדת מטה לכיוון הנרתיק, והרקטום יכול לאבד גובה ולהשען לכיוון הקיר האחורי של הנרתיק. יש עוד סוגים, אך אלו הנפוצים ביותר.
יש צניחות קלות (שיש לרבות מאיתנו, ולרוב לא נרגיש אותן) ויש משמעותיות יותר. חשוב לומר, הירידה של איברי האגן לרוב דינמית, זאת אומרת משתנה, לאורך היום ובפעילויות שונות.
בטיפול פיזיותרפיה אנחנו משתמשות בכלים רבים כדי להקל על סימפטומים של צניחה: הדרכה רבה לשינוי אורחות חיים, לדוגמה איך למנוע עצירות, תרגילי נשימה, טיפולים מנואליים, תנוחות הפוכות ועוד ועוד. גם פסרי, תומכן לנרתיק, הוא אמצעי מעולה להקלה על סימפטומים בחלק מהמצבים.
חשוב לי לומר, אני מאמינה גדולה ביכולת של פיזיותרפיה לרצפת האגן לעזור ולהקל משמעותית על סימפטומים של צניחת איברי אגן. המחקרים והמידע המבוסס שיש בידינו בינתיים, מראה שיש לנו יכולת להשפיע, אבל לא בהכרח להעלות צניחה מדרגה 3 לדרגה 1. מדידת של רמת צניחה מושפעת מכל כך הרבה גורמים. הדבר המשמעותי ביותר הוא השינוי שא' מתארת בסימפטומים ובאורח חייה ואני כל כך שמחה על כך.
במצבים בהם פיזיותרפיה אינה מספיקה ויש צורך בטיפול ניתוחי, כדאי להגיע לפיזיו' לפני ואחרי הניתוח, כדי לודא שאנחנו עושות את המקסימום לשמר את המצב אחרי הניתוח.
