בלט בפעם הראשונה בגיל 40

לפני ארבעה חודשים נכנסתי בפעם הראשונה לשיעור בלט וזה אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי בשנים האחרונות, גם לגוף וגם לנפש. מדוע? כי הייתי בטוחה שבלט זה בשביל אנשים אחרים לגמרי…

איך מתגבשת אצלנו התפיסה, מה מתאים לנו ומה לא?

כשהייתי בת חמש, הגיעו מ'בת דור' לערוך אודישנים בגן שלי בבאר שבע. לא עברתי, לא בחרו אותי. הייתי רק בת חמש ובכל זאת תחושת הכשלון היתה כל כך גדולה והטראומה נשארה איתי לתמיד. שתי בנות הדוד האהובות שלי היו שתיהן בלרינות וכך התגבשה התפיסה הברורה שבלט זה לא בשבילי: לא למימדי הגוף שלי, לא ליכולות הפיזיות שלי. כשהייתי נערה, רקדתי קצת ג'ז ואהבתי לרקוד ובכל זאת, ריקוד בכלל ובלט בפרט היו מחוץ לטווח האפשרויות שחשבתי שמתאימות לי.

אני מאמינה שאצל הרבה מאיתנו יכולה להתגבש התפיסה הזו לגבי הרבה דברים בחיים. אולי אתם חושבים שאתם לא יכולים לצייר, אין סיכוי, זה פשוט לא בשבילכם. אולי אתם מאמינים שאתם ופעילות גופנית פשוט לא הולכים ביחד, ואולי כמוני, חשבתם שריקוד זה בשביל אנשים אחרים, טובים יותר, מוכשרים יותר…

להגיד כן להזדמנויות

בחודש הראשון של השבתון, ההסתגלות של כולנו היתה מורכבת ומהר מאד הבנו כמה חשוב שנהיה כולנו פעילים גופנית כדי להרגיש טוב יותר. נרשמנו לסניף המקומי של הYMCA, הלכתי לכמה שיעורי יוגה (איזור הנוחות והאהבה שלי), עופר ואני הלכנו לחדר כושר יחד ואז, גיליתי שיש גם שיעור בלט במערכת.

הלב שלי ידע מיד – יש פה הזדמנות שאני חייבת לנצל, אני חייבת לרקוד בלט בפעם הראשונה! אני בשבתון בארה"ב. אף אחד לא מכיר אותי, אף אחד לא יודע שלא עברתי אודישן בגיל חמש, אף אחד אפילו לא יודע איך אני נראית.

שיעור הבלט הראשון

השיעור הראשון היה מושלם. מושלם. מושלם. יצאתי ממנו בהיי שאין כדוגמתו. בשבילי ללכת לשיעור בלט זה כנראה כמו לעמוד על הראש לבן גוריון. זה נשמע מצחיק, אבל באמת לא חשבתי שאי פעם אצליח לרקוד בלט. אז למה יצאתי בהיי? כי שיניתי את התפיסה והאמונה שלי בעצמי, כי זה הרגיש כל כך טוב בגוף, ביחוד בחגורת הכתפיים, כי המוזיקה הקלאסית מופלאה וכי פשוט התענגתי על כל רגע, על כל צעד, על כל פוינט וTURN OUT ותנוחה.

היתרונות בללמוד בלט בפעם הראשונה בגיל 40 (וכפיזיותרפיסטית)

אני לא עושה את מה שלא מתאים לי.

אני בהקשבה לגוף שלי.

אני זוכרת לנשום.

אני נשארת עם ראש פתוח וסקרן, גם לדברים חדשים,

אבל לא מתפשרת על הדברים שאני יודעת שלא יתאימו לגוף שלי (כמו להשאר עם בטן אסופה 100 אחוז מהשיעור או להגזים בTURN OUT, בסיבוב החיצוני של הירך).

מדוע כדאי להתחיל פעילות גופנית חדשה? בגיל ארבעים ובכלל?

למען המוח שלנו, שמקבל כל כך הרבה גירויים חדשים בצורה הזו: תנועות חדשות, יתכן בשילוב מוזיקה חדשה, מסלולים חדשים וקשרים עצביים חדשים נוצרים במוח, הזיכרון משתפר ועוד.

למען הנפש שלנו, כי כשהמוח מרוכז במאת האחוזים ואתם מקשיבים להוראות ומשתדלים לבצע, סוף סוף יש מנוחה מכל המחשבות הטורדניות. וכמובן, ריקוד ספציפית, זה אחד הדברים המופלאים לנפש, ההורמונים שמשתחררים, תחושת ההתעלות, היצירתיות, ההנאה והשילוב עם המוזיקה!!!

וברור, למען הגוף – כדי לעבוד על קבוצות שרירים אחרות ממה שאתם רגילים, או להעמיס על השרירים בדרך אחרת ממה שאתם מכירים. חשוב לגוון את האימונים בכדי לשמור על מוטיביציה, פחות להשתעמם ועדין להמשיך לשמור על כושר גופני שחשוב כל כך בחיינו. הכנסת פעילות גופנית נוספת לחיינו יכולה גם למנוע פציעות ולודא שאנחנו מכניסים לאימונים שלנו את כל מרכיבי פעילות הגופנית: אירובי, כוח, גמישות ועוד.

ומה היתרונות של בלט ?

לריקוד יתרונות עצומים לגוף ולמוח שלנו. השילוב בין ההנאה מההקשבה למוזיקה לבין רצף התנועות שנלמדות, משפר את הריכוז ומוריד את הסיכון לדמנציה. העבודה עם משקל הגוף, בעמידה, בקפיצות (כל אחד כפי יכולתו) משפרת מאד את בריאות העצם.

אני עצמי הופתעתי מכמה טובה היתה התחושה הגופנית בסיום השיעור הראשון. העבודה על היציבה, הרחקת הכתפים מהאוזניים, תוך כדי תנועות הידיים המגוונות – הרגשתי את עבודת השרירים, הרגשתי את ההתארכות, התענגתי על כל זה. הקאורדינציה הנדרשת, חיזוק שרירי הגו, הבטן, הירכיים, הקרסולים, כפות הרגלים… אני מתרגשת אפילו לכתוב על זה.

אני יוצאת מהשיעור רגועה ומאושרת. מעולם לא חשבתי שאהנה מריקוד כל כך. השילוב בין המוזיקה לבין התנועות, האלגנטיות, העידון, היופי האינסופי בבלט… ואו, אני מוצאת את עצמי עם חיוך עצום בכל שיעור. זה פשוט אושר טהור.

אז מה איתכם? אילו מחשבות זה מעלה בכם? האם יש משהו שאתם חושבים שלא מתאים לכם? שלעולם לא תוכלו לעשות, אבל יש לכם איזו תחושת בטן שאולי בכל זאת? אנא, היו אמיצים!!!