בקליניקה שלי לפיזיותרפיה של רצפת האגן אני פוגשת נשים רבות עם תסמיני גיל המעבר. פיזיותרפיה בהחלט יכולה להקל על הסימפטומים האלו! נשים אחרות מגיעות מסיבה “קלאסית” של רצפת האגן, אבל תוך כדי הטיפול משתפות גם בדברים נוספים שמופיעים בתקופה הזו: גלי חום, קושי לישון, עייפות, השמנה בטנית, שינוי במצב הרוח ועוד.
גם אני בעצמי בשנים האחרונות, ועם התחלת איתותי הגוף, תוהה אם יש משהו שאני יכולה לעשות כבר עכשיו, אם יש דרך להתכונן?
אחת הדרכים הכי טובות, בשבילי, היא ידע, ללמוד. זה מקל עלי ומוריד סטרס! אבל… יש היום כל כך הרבה מידע, במאמרים, בפודקסאטים וכו' ולעיתים עודף המידע יכול להציף ולעורר יותר מתח. אנסה, כתמיד, להעביר אליכן את המידע המעודכן והמבוסס שיש לי ולעשות את זה עם נשימה והכי הרבה אופטימית שיש! ויש המון סיבות לאופטימיות, גיל המעבר הוא אכן תקופה של שינוי אבל אני מאמינה ששינוי זה דבר טוב, מרגש וחיובי אם אנחנו מצליחות לנשום תוך כדי (:
קצת הגדרות: מה זה מנופאוזה, מתי מתחיל גיל המעבר?
המנופאוזה עצמה מוגדרת כיום שבו חלפה שנה שלמה בלי וסת, אבל לפניה יש תקופה שיכולה להימשך כמה שנים – הפרימנופאוזה – שבה רמות האסטרוגן והפרוגסטרון מתחילות לרדת ולהתנדנד. אצל נשים רבות זה מתחיל כבר סביב גיל 40, והגיל הממוצע למנופאוזה הוא סביב 51.
מה קורה בגיל המעבר? מה מרגישים? מה התסמינים?
כשהאסטרוגן יורד, כמעט כל מערכת בגוף מושפעת. לכן הסטטיסטיקות מראות שגיל המעבר הוא הרבה יותר מ“רק גלי חום”:
- כ־60–80% מהנשים חוות גלי חום והזעות לילה, לעיתים לאורך שנים, עם משך ממוצע של יותר מ־7 שנים.
- כ־50–60% מדווחות על הפרעות שינה – יקיצות מרובות, קושי להירדם או שינה לא מרעננת.
- כ־70% חוות כאבי שרירים ומפרקים.
- כ־60–70% מדווחות על עלייה במשקל, בעיקר באזור הבטן, עם עלייה בשומן הוויסצרלי.
- תסמינים אורוגניטליים שכיחים מאוד: כ־30% מדווחות על דחיפות, תכיפות או דליפות שתן, ושיעור גבוה עוד יותר חווה יובש נרתיקי, צריבה או כאב.
- 50–80% מהנשים מדווחות על כאב או אי־נוחות ביחסי מין בשלב כלשהו לאחר גיל המעבר.
- הסיכון לדיכאון עולה פי 2–4 בתקופת המעבר, ורבות מתארות גם “ערפול מוחי”, ירידה בריכוז ובזיכרון.
ומה קורה כשגיל המעבר מגיע בבת־אחת?
אצל נשים שעוברות הוצאה של שחלה אחת או שתיים – למשל בניתוח גניקולוגי או אונקולוגי – המעבר לגיל המעבר אינו הדרגתי אלא חד ומיידי.
בניגוד לפרימנופאוזה “הרגילה”, שבה ההורמונים יורדים בגלים לאורך שנים, כאן יכולה להיות צניחה חדה ברמות האסטרוגן בתוך זמן קצר. הגוף והנפש חווים את השינוי בעוצמה גבוהה יותר: גלי חום חזקים, הזעות לילה, הפרעות שינה, תנודות חדות במצב הרוח, יובש בנרתיק ותסמינים ממערכת השתן – לעיתים כבר בתוך ימים או שבועות.
דווקא במצבים כאלה חשוב במיוחד לא להישאר לבד. יש כיום מקום לשקול טיפול הורמונלי, כאשר אין התוויות נגד והוא מתאים לאישה באופן אישי, לצד תמיכה רחבה יותר: שיקום של רצפת האגן, תנועה עדינה ומדורגת, תזונה מיטיבה, תרגולי נשימה ויוגה, וליווי רגשי. כל אלה יכולים לעזור לגוף “לתפוס מחדש את הקצב” אחרי המעבר החד, ולהפוך גם גיל מעבר פתאומי להזדמנות לדאגה עצמית עמוקה ומודעת.
פיזיותרפיה – להקלה ולשיפור הסימפטומים של גיל המעבר
פיזיותרפיסטים/ות יכולות לעשות הרבה מאוד כדי להקל, להדריך ולתמוך בנשים לאורך שנות הפרימנופאוזה והמנופאוזה. לפעמים עצם ההסבר והנרמול כבר יוצרים הקלה, ולצידם יש גם כלים מעשיים:
1. פעילות גופנית כבסיס לבריאות
לדבר על החשיבות של תנועה סדירה, להסביר את התרומה של פעילות אירובית לבריאות הלב, המוח ומצב הרוח, ואת החשיבות הקריטית של אימוני כוח בתקופה הזו – לשמירה על מסת שריר, עצם ותפקוד יומיומי.
2. בניית כוח עצם ושריר
במהלך גיל המעבר צפיפות העצם יכולה לרדת ב־7–10%, ולעיתים אף יותר. לכן יש משמעות גדולה לעבודה עם עומסים מתאימים, אימוני התנגדות ופעילות נושאת משקל – ולא רק לפעילות “עדינה”.
3. טיפול ממוקד ברצפת האגן
כפיזיותרפיסטית של רצפת האגן אני יכולה להציע טיפול יעיל בתסמינים של מערכת השתן, לבצע הערכה מדויקת של רקמות הנרתיק, ולעבוד בשיתוף עם רופאות ורופאים – רופאת נשים, רופאת גיל המעבר ואנשי מקצוע נוספים – סביב שאלות של טיפול הורמונלי, מקומי או מערכתי, ודרכים נוספות לתמוך ברקמות ובתפקוד.
מעבר לטיפול הספציפי, לפיזיותרפיה יש תפקיד רחב יותר:
להיות מקור לשינוי באורח החיים. מקום שבו אפשר לדבר על היגיינת שינה, על חשיבות התזונה והחלבון, על ניהול עומסים וסטרס – וכמובן להפנות לאנשי מקצוע טובים ואמינים כשצריך.
הרבה נשים לא מחפשות “פתרון קסם”, אלא מישהי שתראה את התמונה הרחבה, תעשה סדר, ותלווה אותן בתקופה של שינוי.
וזה בדיוק המקום שבו פיזיותרפיה – ובמיוחד פיזיותרפיה של רצפת האגן – יכולה להיות מדויקת, משמעותית, ומשנת חיים.
ונקודה אחת לסיום בתור פיזיו שהיא גם מורה ליוגה, אני מאמינה גדולה ביכולת של היוגה (ויש גם הוכחות מחקריות) להקל על סימפטומים של הגיל המעבר על ידי תנועה, הורדת סטרס, תרגילי נשימה והפחתת לחץ ממערכת העצבים.
אז..האם אפשרי להתכונן לגיל המעבר? ואיך זה קשור להקלה של תסמיני גיל המעבר בפיזיותרפיה?
הכנה לגיל המעבר אינה אומרת לשלוט בשינוי, אלא להגיע אליו עם יותר רזרבות גופניות ורגשיות: מסת שריר וכוח שנבנו לאורך השנים, בריאות עצם טובה, רצפת אגן מתפקדת ומווסתת, שינה איכותית, הרגלי תזונה ותנועה קבועים, תרגול יוגה עקבי (: ואל רבים מהדברים האלו אנחנו מתייחסים במהלך טיפול פיזיותרפיה.
אני יודעת שזה לא פשוט. תקופת גיל המעבר מגיעה אצל רובנו כשאנחנו עדין עמוק בתוך טיפול בילדינו וגם בהורינו, זה שלב שבו יש לנו אפילו יותר משימות ובתוך כל זה אנחנו צריכות גם לדאוג לעצמנו, זה לא פשוט. אנא זכרו, להיות מלאות חמלה לעצמכן. אתן עושות הכי טוב שאתן יכולות.
גם שינוי קטן הוא משמעותי ביותר!
ללכת לפיזיו של רצפת אגן, ביחוד אם יש סימפטומים כבר עכשיו. לתרגל נשימות גם כשהכל מרגיש קשה.
להכין לעצמכן לחם טחינה אם קמח לא עושה לכן טוב (: או לחתוך לכן סלט לארוחת ערב.
זה אפשרי ואתן לא לבד.
